| |
: ספר סימן קצב|
| שיל"ת ב` אויפאלו ד` בהר בחוקותי ל"ח למב"י תרנ"ט לפ"ק:שוכ"ט להרבני המופלג כמו"ה יעקב גרינוואלד נ"י ש"ץ ומו"ץ בקהל יראים דב` טשאבע:שאל בשתים אודות האשה שיש לה מכה באותו מקום ואודות החמאה אשר ניתן בה קמח בעת התכו אותה ובמכירת חמץ לא הוזכרה בפירוש לא בשטר מכירה ולא בע"פ שמוכר לו חמאה ובאיזה שער רק סתם שמוכר לו כל החמץ ועתה עבר עליו הפסח אם אסורה משום חמץ שע"ע הפסח. הנה על דבר המכה אין המלאכה ליום או יומים וצריך עיון ומיתון אבל באחת עלתה לו דנ"ל להתיר החמאה. והגם דמכירה לא מהני ואפי` לדעת י"א שבחו"מ סי` רמ"א ס"ד שבין במכר ובין במתנה יכול להקנות דבר שאינו מסוים היינו דוקא במינו ידוע אבל באין מינו ידוע כמו כאן שלא ידע שמוכר לו חמאה כלל ודאי דלא מהני מכירה ועיין סמ"ע שם סקי"ג וכמבואר בסי` ר"ט ס"ב דהאומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכו"כ וכו` אין כאן קנין וכו` שהרי א"י מה שיש בו וכו`:אבל כיון שהקמח עצמו אינו חמץ דהרי בשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק כמבואר באו"ח סי` תנ"ג ס"ד וכתב טו"ז דלא מחזקינן איסורא אפי` במקום שנהגו ללתות החטין אימר לא לתת בדרך שנתחמץ ע"ש ועיין ח"י שם אות י"ז ואף דמג"א שם סק"ח החמיר ומכ"ש בסולת שכתב תה"ד שמחזיקין אותו לחמץ גמור מ"מ בח"י אות ט"ז מיקל הרבה ועיין מ"ש שם אות כ"ד בשם תשובות נחלת שבעה ובמחה"ש סק"ח ופר"ח סי` תס"ז ס"ט בנידון דידיה כתב דאיכא ס"ס להתיר חדא אי לתתה או לא ואת"ל לתתה לא כל הבא במים מחמיץ אלא שהחמיר בנידון דידיה דמוכחא מילתא שודאי לתתוה ע"ש ועיין בפר"ח ס"ב מ"מ השתא הכא שרובן אינן לותתין החטין להסולת ולקמח ועיין בח"א כלל קכ"ו אות ג` יש להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח דהוא רק משום קנסא עכ"פ למכור לגוי וכמ"ש הא"ר סי` תנ"ג אות י"ב ועיין אשל אברהם שם סק"ט ואם לא היה בקמח כזית יש לצרף גם דעת הב"ח שהביא מג"א סי` תמ"ז סקמ"ב דסגי בפדיון ע"ש אבל באכילה אסור דטעם חמץ קטעים ע"ש:אלא דיש לעיין כיון שנוהגים לרחוץ החמאה במים א"כ הו"ל מי פירות עם מים וממהר להחמיץ כמבואר סי` תס"ב ס"ב א"כ נתחמץ הקמח כשנתן בתוך החמאה אבל כבר כתב מג"א סי` תס"ב סק"ח בחטה שנפל לשומן אווז רותח שהחמיר בשל"ה דאין להחמיר בהא דהא המים שהודח בו כבר נתנגב ומכ"ש כשנתבשל אצל האש וכו` ע"ש שהאריך ושמנונית אינו מחמיץ דקי"ל דשום דבר אינו מחמיץ כי אם במים כמ"ש שם. וכן הוא ביו"ד סי` קט"ו ס"ג בחמאה של עכו"ם במקום שאין מנהג אם בשלה עד שהלכו צחצוחי חלב מותרת ע"ש וה"נ כיון שבישל החמאה אצל האש הלכו צחצוחי המים ואפי` אם נאמר דהתם טעמא כמ"ש טו"ז שגם מה שלא הלך בטל במיעוטו ה"נ כבר נתבטלו המים בחמאה קודם שנפל הקמח ומבואר בסי` תס"ב ס"ג דאם נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה מותר ועיין מג"א שם ובהג"ה סק"ו:סוף דבר אם אין חשש לתיתה בקמח החמאה מותרת אפי` באכילה וכגון שיודעים מאיזה ריחים הוא הקמח ובריחים ההיא אין לותתין או שטחן בעה"ב חטין בלי לתיתה אפי` יש חשש שאחרים טוחנים שם תבואה לתותה דהא יש הרבה ספיקות שמא לא לתתו גם אחרים ואת"ל (תבואה שאיני`) לתתו שמא לא נתחמץ ואת"ל נתחמץ שמא טחנו בה אח"כ הרבה פעמים לתותה ואת"ל שלא טחנו בה אח"כ שמא יש ס` בתבואה שטחן בעה"ב נגד הקמח שנתערב בו ובכה"ג מותר אחה"פ ומכ"ש במב"מ עיין סי` תמ"ז סי"א ומג"א ואחרונים שם. אבל אם יש חשש לתיתה בקמח גופא לא נ"ל להתיר החמאה באכילה אבל מותר למכרה לעכו"ם. ואם אין בקמח גופא חשש לתיתה יש עוד סניף להתירא דמסתמא נתנו שם הקמח בשעת רתיחה והוי כחליטה ואף שאין אנו סומכים ע"ז אפי` בדיעבד כמ"ש מג"א סי` תנ"ד ס"ד מ"מ סניף קצת מיהא הוי אלא דז"א דדוקא אם סלקוהו מיד מותר אבל כאן הקמח נשאר שם. ובזה שלום בכפלים כנפשו ונפש החותם בשלום:עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל:+ ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים - שו"ת משנה הלכות חי"ג סי` ס"ז, חי` משנה פסחים עמ` פ"ג. + | |
|
Another site by e-Notations